פלוני נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  6513/08
 
בפני:  
 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
 כבוד השופטת א' חיות
 כבוד השופט י' דנציגר
 
המערער:
 פלוני

 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
 
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.7.08 בת.פ. 1008/08 על ידי כבוד השופט א' פרקש                                        

תאריך הישיבה:  ו' באב התשס"ח  (07.08.08)
בשם המערער:  עו"ד תאבת מונעם
בשם המשיבה:  עו"ד אביה גליקסברג
 
פסק-דין
 

השופט י' דנציגר:
           בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.7.08 בת.פ. 1008/08 (כבוד השופט א' פרקש), אשר דחה הסדר טיעון שאליו הגיעו המערער והמשיבה וגזר על המערער עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים.

1.        כתב האישום. כנגד המערער, קטין יליד 1991 ושני נאשמים בגירים נוספים, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום אשר ייחס למערער עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 322(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין ועבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין. המערער כפר באישומים המיוחסים לו.

2.        הליכי המעצר. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, ביקשה המשיבה את מעצרו של המערער והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים נגדם. ביום 15.4.08 הורה בית המשפט קמא (כבוד השופט י' נועם) על מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו. על החלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא הגיש המערער ערר לבית משפט זה, ועררו התקבל באופן חלקי ביום 1.5.08 על ידי חברתי כבוד השופטת א' חיות (בש"פ 3641/08), כאשר בית משפט זה החזיר את הדיון בעניינו של המערער לבית המשפט קמא לשם בחינתה של חלופת מעצר.

3.        הליך הגישור. לאחר החלטתו הנ"ל של בית משפט זה, הוחזר התיק בעניינו של המערער לבית המשפט קמא, אשר בדיון מיום 11.5.08 המליץ לצדדים לבוא ביניהם בדברים בטרם תינתן החלטה. בדיון שהתקיים ביום 14.5.08, במסגרתו שימש כבוד השופט נועם כמגשר בין הצדדים, הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון אשר יוצג בפני כבוד השופט פרקש במסגרת התיק העיקרי. בנוסף, הסכימו הצדדים לבקש מכבוד השופט פרקש לזרז את הדיון בעניינו של המערער. ואכן, ביום 14.5.08 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להחשת הדיון בעניינו של המערער לאור הסדר הטיעון שאליו הגיעו.

4.        הסדר הטיעון. בדיון שהתקיים בעניינו של המערער ביום 22.5.08, הגישו הצדדים לבית המשפט קמא הודעה על הסדר טיעון בעניינו של המערער, אליה צורף כתב האישום המתוקן (להלן – הסדר הטיעון). בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) חלוק העונשין. בנוסף, כלל הסדר הטיעון הסכמה לעניין העונש, לפיה עתרו הצדדים במשותף לעונש של תשעה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
           במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא, הודיעה באת כוח המשיבה לבית המשפט קמא על הסכמותיהם הנ"ל של הצדדים ובא כוח המערער אישר את דבריה של באת כוח המשיבה וביקש להתיר למערער לחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט קמא נעתר לבקשה ולאחר שהודה המערער, הרשיע אותו בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין.

5.        תסקיר שירות המבחן לנוער. לבקשת הצדדים ונוכח העובדה שהמערער הינו קטין, הורה בית המשפט קמא על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. ביום 13.7.08, לאחר דחייה שנבעה מעיכוב בהכנת התסקיר, התקיים דיון בבית המשפט קמא לאחר שהונח בפניו התסקיר האמור. במסגרת התסקיר, ציין שירות המבחן לנוער כי המערער הינו הבן הבכור למשפחה בת שבע נפשות שמצבה הכלכלי בינוני; כי ילדיהם של בני המשפחה הם ממושמעים ועומדים בגבולות שמציבים להם הוריהם וכי מערכת היחסים בין המערער לאחיו ואחיותיו היא טובה; כי ההורים הם אחראים ושומרי חוק, ביכולתם לפקח על ילדיהם ולהוות להם מקור סמכות והם מעורבים בחייהם של ילדיהם ו"קובעים עבורם". באשר למערער עצמו, ציין שירות המבחן לנוער כי הוא קיבל אחריות מלאה על המעשה המיוחס לו עוד טרם קביעת אשמתו; כי ביצע את המעשה עקב "השפעה מהאירועים הביטחוניים שהתרחשו בעזה באותה תקופה ומהאווירה המתוחה מסביב" ועשה אותו "סתם, בלי לחשוב". שירות המבחן לנוער התרשם כי האירוע לא היה מתוכנן וכי המערער "פעל מתוך הלהט של הרגע ללא שקילת מעשיו". בנוסף, ציין שירות המבחן לנוער כי המערער "מביע תובנה ממעשהו ומעצרו חידד והבהיר לו את השלכות מעשיו, דבר שעשוי להרתיעו מהישנות העבירה". לסיכום, ציין שירות המבחן לנוער כי משפחתו של המערער היא יציבה ומתפקדת, כי המערער הודה בעבירה והביע חרטה כנה וכי מעצרו מרתיע אותו. כן ציין שירות המבחן לנוער כי התרשם שהוריו של המערער התגייסו לשיפור מצבו וכי עם שחרורו מתכנן המערער לחזור לספסל הלימודים.
           עם זאת, שירות המבחן לנוער נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית באשר למערער ואולם, המליץ להתחשב ב"גורמי הסיכוי" (הודאתו של המערער בעבירה והחרטה שהביע; העדר עבר פלילי; התובנות שהפיק מהמעשה; ההרתעה שיצרו המעצר וההליך הפלילי; משפחתו "היציבה והמתפקדת" ורצונו לסיים את לימודיו התיכוניים) בקביעת תקופת המאסר שתוטל עליו.

6.        הטיעונים לעונש. במסגרת הדיון בעניין עונשו של המערער, לאחר שהונח בפני בית המשפט קמא תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער, ביקשה באת כוח המשיבה לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים לעניין העונש. המשיבה טענה כי המערער היה בן 16 במועד ביצוע העבירה; הודה מיד במעשים המיוחסים לו; נעדר עבר פלילי; בן למשפחה נורמטיבית; התרשמות שירות המבחן לנוער ממנו הינה חיובית ועולה ממנה כי המערער מתחרט על מעשיו. בנוסף, ציינה המשיבה כי היא סבורה שהסדר הטיעון, אשר הושג לאחר הליך גישור, הוא מאוזן. בא כוח המערער ביקש לכבד את הסדר הטיעון, תוך שהוא מדגיש כי מדובר בעבירה ראשונה ויחידה שאותה ביצע המערער וטען כי מדובר במעידה חד פעמית, שנבעה מ"היגררות אחר ההמון" ואשר נמשכה דקות ספורות, מבלי שנגרם נזק גוף למאן דהוא. לבסוף, ציין בא כוח המערער כי הסדר הטיעון הושג בסיועו ובהתערבותו של כבוד השופט נועם, אשר המליץ עליו לצדדים, וזאת לאחר שעיין בחומר החקירה, הכיר את הראיות וידע את הסיכויים והסיכונים בפניהם ניצב כל צד וכן כי גם פרקליט מחוז ירושלים אישר את הסדר הטיעון.

7.        גזר הדין. ביום 21.7.08 דחה בית המשפט קמא את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, וגזר על המערער עונש מאסר בן 18 חודשים בפועל וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים מעת שחרורו מן המאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע. במסגרת גזר הדין, ציין בית המשפט קמא כי הגיע לכלל מסקנה כי העונש שעליו הסכימו הצדדים, בהמלצתו של כבוד השופט נועם אשר שימש כמגשר ביניהם, אשר ניצב בבסיסו של הסדר הטיעון, הינו "מופלג בקולתו" ואינו יכול לעמוד "במבחן האיזון הראוי", גם כאשר הביא בחשבון את השיקולים לקולא בעניינו של המערער. נקבע, כי "שיקוליה העלומים של המשיבה" מפרים את האיזון שיש לערוך בין שיקולי הענישה הרלוונטיים, כך שנוצר חוסר איזון בין ההקלה שניתנה למערער לבין הפגיעה באינטרס הציבורי.
            במסגרת גזר דינו, הסתמך בית המשפט קמא על פסק הדין בע"פ 2285/05 מדינת ישראל נ' חמד (לא פורסם, 5.11.05) וע"פ 6569/05 אבו אלעיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.06), בקובעו כי נסיבותיו העובדתיות של המקרה שבפניו אינן שונות באופן מהותי מהנסיבות באותם המקרים, בהם הורשעו קטינים נעדרי עבר פלילי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונדונו לעונשי מאסר בפועל שנעים בין 24-42 חודשי מאסר בפועל, למרות הסדרי טיעון שחלק מהם היו צד להם ולמרות הודאתם והחרטה שאותה הביעו.
           בית המשפט קמא ציין כי ערעורים שהוגשו על חומרת העונש נדחו ברובם על ידי בית משפט זה וחלק מהערעורים שאותם הגישה המשיבה על קולת העונש התקבלו.
           לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי לא נעלמה מעיניו הטענה כי הסדר הטיעון הושג במהלך גישור פלילי שנערך על ידי כבוד השופט נועם, ואולם, קבע כי המשיבה לא פרשה בפני בית המשפט את השיקולים שהביאו אותה להסכים להקל בעונשו של המערער באופן כה משמעותי. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את הסדר הטיעון, וגזר על המערער את  העונש שפורט לעיל.

           מכאן הערעור שבפנינו.

8.        טענות המערער. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון חורג לקולא באופן מפליג. לטענתו, סטה בית המשפט קמא מהכלל לפיו יש להגן על הסדרי טיעון ולכבדם, תוך שהוא פוגע באינטרס הציפייה של המערער. לטענת המערער, טענותיו מקבלות משנה תוקף נוכח העובדה כי הסדר הטיעון נקבע לאחר התערבותו של כבוד השופט נועם כמגשר בין הצדדים, כאשר שני הצדדים הסתמכו על עובדה מהותית זו.

           לגופו של עניין, טוען המערער כי הסדר הטיעון מאזן כראוי בין האינטרס הציבורי לבין טובת ההנאה שניתנה לו, ולפיכך היה על בית המשפט קמא לכבד את ההסדר ולגזור עליו את העונש לו עתרו הצדדים, ובדחותו את הסדר הטיעון פעל בית המשפט קמא בניגוד להלכה הפסוקה בעניין זה ולא שיווה לנגד עיניו את המגמה העקרונית המעודדת את כיבודם של הסדרי טיעון, כפי שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2003) (להלן – עניין פלוני). יתר על כן, טוען המערער כי העונש שאותו גזר בית המשפט קמא חורג באופן בלתי סביר מהעונש עליו הסכימו הצדדים, ובכך חרג מההלכה שנקבעה בעניין פלוני הנ"ל. כן טען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשהסתמך על פסקי הדין המאוזכרים בגזר הדין, העוסקים במקרים שונים בתכלית מעניינו.
           לאור כל האמור לעיל, מבקש המערער להקל בעונש שנגזר עליו ולהעמידו על תשעה חודשי מאסר בפועל, כפי שהסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

9.        תגובת המשיבה. במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, תמכה המשיבה בטענתו של המערער לפיה יש לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים ולגזור עליו את העונש לו עתרו הצדדים. לטענתה, העונש שעליו הוסכם הינו מאוזן וראוי נוכח העובדה כי הקטין הוא בן למשפחה נורמטיבית, הודה במיוחס לו, נטל אחריות והביע חרטה על ביצוע המעשים. מוסיפה המשיבה וטוענת כי עיון בפסיקה עליה התבסס בית המשפט קמא מעלה כי אף אחד מהמקרים שאוזכרו בגזר הדין אינו דומה לעניינו של המערער, במובן זה שעניינו של המערער קל יותר מיתר המקרים וכן כי באף אחד מהמקרים האחרים לא דובר בנאשם שהוא קטין. לפיכך, טענה המשיבה כי יש לקבל את הערעור ולגזור על המערער את העונש עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

10.      התסקיר המשלים. לבסוף, ביום 5.8.08 הונח בפנינו תסקיר משלים בעניינינו של המערער. מן התסקיר המשלים עולה כי מצבו הרגשי והנפשי של המערער התדרדר בעקבות גזר דינו של בית המשפט קמא. שירות המבחן לנוער מציין במסגרת התסקיר המשלים כי משיחה עם הוריו של המערער עולה כי המערער "למד את הלקח", בפרט אחרי התקופה שאותה ריצה בכלא עד כה, ולדבריהם הוא התחייב "שוב ושוב" שלא יחזור לבצע עבירות כלשהן. עוד ציין שירות המבחן לנוער כי מהיכרותו עם המערער והוריו, נותר הרושם כי המערער הינו בעל פוטנציאל חיובי, המעוניין לנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין, כשהוריו תומכים בו ומדרבנים אותו לכך. שירות המבחן לנוער ציין כי לא התרשם שהמערער הינו בעל דפוסים עברייניים וכי נראה "שהתקופה שהוא מרצה בכלא מהווה הרתעה מספקת עבורו". לפיכך, המליץ שירות המבחן לנוער לקבל את הערעור ולקצר את תקופת המאסר בהתאם. על דברים אלו חזרה נציגת שירות המבחן לנוער, גב' מרדר, במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו.

דיון והכרעה

11.      לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, לרבות דבריה של נציגת שירות המבחן לנוער, גב' מרדר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. לפיכך, אציע לחברותיי לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על תשעה חודשים לריצוי החל מיום 5.3.08. באשר לרכיב המאסר על תנאי, איני סבור כי יש מקום להתערב בו, וממילא לא נתבקשנו לעשות כן.

12.      כידוע, כאשר הסדר הטיעון המובא לאישורו של בית המשפט מאזן כראוי בין האינטרס הציבורי המיוצג על ידי התביעה לבין טובת ההנאה שאותה מקבל הנאשם, על בית המשפט לכבדו. יפים לעניין זה דבריה של כבוד הנשיאה ד' ביניש בעניין פלוני:
"בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון ירשיע בית-המשפט את הנאשם על-פי הודייתו, ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. בית-המשפט ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון."
[שם, בעמ' 620 וראו גם: ע"פ 351/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 06.06.07); ע"פ 4886/02 גלישקו נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 875 (2003)].

13.      דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי הסדר הטיעון במקרה שלפנינו, הושג במסגרת הליך גישור שהתקיים בבית המשפט קמא, בפני כבוד השופט נועם. כבוד השופט נועם המליץ לצדדים לבוא בדין ודברים בניסיון לגבש הסדר טיעון, וזאת לאחר שנפרשו בפניו חומר הראיות ונסיבותיו האישיות של המערער. יתר על כן, בית המשפט קמא אף המליץ לצדדים על העונש שלגביו הסכימו בסופו של יום. לפיכך, ניתן לומר כי במובן מסוים הסדר הטיעון התקבל על דעתו של בית המשפט קמא, דבר שאף הגדיל את אינטרס ההסתמכות של הצדדים כי הסדר זה יכובד על ידי כבוד השופט פרקש במסגרת התיק העיקרי. בהקשר זה, לא למותר לציין עוד כי במסגרת הסדר הטיעון, הסכים המערער להישאר במעצר מאחורי סורג ובריח.

14.      גם לגופו של עניין, סבורני כי הסדר הטיעון מאזן באופן ראוי בין האינטרס הציבורי לבין טובת ההנאה שניתנה למערער. מחד, הורשע המערער בביצוע עבירה חמורה, שרק בנס לא גבתה מחיר דמים. מאידך, נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שגם ציין בית המשפט קמא, תומכות בהקלה בעונשו: גילו הצעיר; העדר עבר פלילי; תסקיר מבחן חיובי; משפחה נורמטיבית; הודאה מיידית אשר חסכה זמן שיפוטי יקר; הבעת צער וחרטה על ידו וההנחה כי המעשה שבביצועו הורשע היה ספונטאני ולא מתוכנן.

15.      נוכח כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את הערעור, לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים ולגזור על המערער מאסר בפועל בן תשעה חודשים לריצוי מיום תחילת מעצרו - 5.3.08, במקום עונש המאסר בפועל שנגזר בבית משפט קמא. עונש המאסר על תנאי שנגזר יעמוד בעינו.
ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

           ניתן היום, ט' באב תשס"ח (10.8.08).